משיכות ברצועה היא אחת מהבעיות הנפוצות ביותר בקרב בעלי כלבים.
אמנם לרוב לא מדובר בבעיה מסכנת חיים או מטרד סביבתי, אך כן מדובר בבעיה, העשויה לפגוע בבריאות הכלב, איכות חייו ובקשר שלו עם הבעלים.
ההתגלגלות הטיפוסית היא:
הטיולים פחות נעימים ← הבעלים מאבד סבלנות (פגיעה בקשר ותסכול) ← הטיולים מתקצרים ← הכלב לא פורק מספיק אנרגיה ← יצירת בעיות התנהגות נוספות ותסכול נוסף
את רוב בעיות ההתנהגות ניתן למנוע או למתן בצורה משמעותית ע"י פריקה פיזית ומנטלית וחיי חברה תקינים. רוב הכלבים מקבלים מענה לצרכים אלו במהלך טיולים. מסיבה זו חשוב לזכור שהטיול הוא בראש ובראשונה עבור הכלב ויש לאפשר לו לרחרח ולחקור את הסביבה. מעל משליש ממוח הכלב מוקדש להרחה – אפשרו לו להיות כלב.
זה ממש לא בריא
כשכלב מושך, הוא מפעיל לחץ על הצוואר, החוליות וקנה הנשימה שלו ועשוי לגרום להם לנזק ישיר.
לחץ מתמשך באזור זה גם עלול להוביל לפגיעה בבלוטת התריס, מערכת העצבים וזרימת הדם ולהביא למצבים רפואיים של שיתוק גפיים, אפילפסיה, התקפים, ונזקים עצביים שונים.
אמנם, בתור מאלפים, לרוב נשמע תלונות על משיכה ברצועה מקרב בעלי כלבים גדולים, אך זו תהיה טעות לחשוב שמדובר בבעיה פחות משמעותית עבור הכלבים הקטנים (שבד"כ זוכים להתעלמות, שעה שהם רצים במקום בתסכול).
ציוד
רצועה – רצויה רצועה באורך של 2 מ' לפחות. רצועות ארוכות יותר מומלצות בחום, אך דורשות מעט יותר מיומנות. לא לעשות שימוש ברצועות מתארכות! (פלקסי). רצועות אלו מלמדות את הכלב למשוך ומהוות סכנה בטיחותית עבור כלבים ואנשים (פציעות מזעזעות).
קולר – במקרים קלים ניתן לעבוד עם קולר רגיל (נקרא גם קולר שטוח). עדיף קולר בעל אבזם, כי אינם נוטים להתרחב כמו קולרים עם סגר קליפס. בכל מקרה אעדיף לעבוד עם רתמה ושהקולר ישמש לענידת תגית הזיהוי. הטכניקה זהה בכל מקרה.
קיימים דגמים רבים של רתמות, אשר ניתן לחלקם באופן כללי ל-2 קבוצות:
רתמה בעלת חיבור עליון (בין הכתפיים של הכלב) – רתמות מקבוצה זו מחלקות את הלחץ על פני שטח גוף הכלב. קיים חיסרון בשימוש ברתמות מסוג זה, שכן כלבים רבים מבינים שהם יכולים להישען כנגד הרתמה ולמשוך ביתר יעילות. ללא עקביות והקפדה על טכניקת עבודה נכונה רתמות מסוג זה עלולות להחריף את התופעה (תחשבו כלבי מזחלות). בכלבים קטנים רתמה מסוג זה תספק בהחלט.
רתמה בעלת חיבור קדמי (איזור החזה) – רתמות מקבוצה זו מסייעות בשליטה על הכלב, במיוחד כאשר מדובר בכלב חזק או גדול. בשימוש ברתמות אלו, כאשר הכלב מושך, במקום להתקדם הרתמה מפנה את גופו לכיוון הצד בו נמצאת הרצועה. גם פה חשובה הטכניקה, אבל הרבה יותר קל לבצע אותה באופן עקבי, כי אנחנו לא במאבק מול הכלב ובעבודה עקבית הוא מהר יבין שמשיכה בקצה הרצועה לא תעזור לו.
קיימות גם רתמות המשלבות חיבור עליון וחיבור הקדמי (כמו Freedom, Perfect Fit) לוורסטיליות ושליטה טובה יותר. טרם עבודה עם רתמה יש להעביר את הכלב הליך הרגלה לרתמה (קריטי בכלבים רגישים).
קיימות גם רתמות ראש, אך אלו דורשות הליך הרגלה ארוך. כלבים רבים לעולם לא ירגישו בנוח עם רתמה מסוג זה. מעבר לך, השימוש ברתמת ראש צריך להיות עדין במיוחד, אחרת קיימת סכנה לפציעות. רתמה זו היא בעיניי מוצא אחרון ואשתדל להימנע משימוש בה.
פאוצ' לחטיפים – רצוי כזה עם גישה נוחה ומהירה וסגירה מגנטית (לדוג' Doggone Good Rapid Rewards). קיימים פאוצ'ים עם מספר תאים לחטיפים מסוגים שונים/צעצועים. אכן נוח שיש גישה לחטיפים בערך שונה עבור הכלב, אך היכולת לשלוף חטיף במהירות היא החשובה ביותר – לפעמים פחות זה יותר.
חטיפים – השימוש במילה 'חטיף' הוא מטעמי נוחות בלבד וישנם כלבים שיעבדו בשמחה גם עם אוכל יבש, לפחות בתוך הבית ובלי גירוייים מתחרים. עם זאת, הלמידה תהיה יותר משמעותית בשימוש בחטיפים בעלי ערך גבוה בעיני הכלב הספציפי (לדוג': חזה עוף מכובס, איברי פנים מיובשים, ביצה קשה וכו'). בסביבה בעלת גירויים מתחרים בכלל לא תהיה לנו אפשרות אחרת. אין צורך להעמיס על הכלב חטיפים. גודל של חטיף צריך להיות בגודל של אפונה ואפילו פחות לכלבים קטנים. במידה ואתם עושים שימוש בחטיפים קנויים, שברו/חתכו אותם לגודל מתאים לעבודה.
קליקר (אופציונלי ומומלץ) – במידה והכלב למד לעבוד עם קליקר או מרקר קולי העבודה תהיה יותר מדויקת וההתקדמות תהיה לרוב מהירה יותר. לפעמים ניתן לעשות שימוש במילה "קחי/קח" כמרקר, כי קושרו למתן חטיף בצורה עקבית בעבר כסוג של קיצור דרך.
רתמת גוף לנוהג / חגורה (אופציונלי) – ניתן לרכוש רתמה ייעודית למותניים או להשחיל את ידית הרצועה דרך חגורה חזקה (לא להעביר את החגורה בלולאות המכנסיים). הרתמה תאפשר לנו להגביל את תנועת הכלב ע"י עמידה במקום ללא מאמץ. האלטרנטיבה של להחזיק את הרצועה ביד בד"כ מלווה במשיכות לא רצויות וקשה יותר בכלבים גדולים. לא מומלץ על משטחים חלקים, אדמה לא מהודקת ובכל חשש להחלקה או נפילה.
למה כלבים מושכים?
כלבים מושכים ברצועה ממספר סיבות.
קצב ההליכה הטבעי של הכלב גבוה מזה של האדם
ריבוי גירויים מחוץ לבית
חוסר קשב לבעלים
חוסר פריקה פיזית ו/או מנטלית
תגמול על כך בעבר, כלומר המשיכה של הכלב הביאה להתקדמות בטיול
פחד, מתח וחרדה
חשוב מאוד: במידה והמשיכות על רקע פחד, מתח וחרדה אין לעשות שימוש במדריך זה.
יש לפנות למאמן כלבים בגישה חיובית המתמחה בכלבים רגישים ו\או טיפול בפחדים וחרדות לצורך ליווי (אשמח לעזור בעצמי או להפנות עפ"י הצורך).
ההתנהגויות שאנחנו רוצים לבנות, היא הליכה כאשר הרצועה רפויה וקשר עין עם הבעלים – הכלב בודק מה קורה איתנו מדי פעם ובא אלינו להכוונה.
ראשית, נמנע מצב של תגמול על התנהגות לא רצויה, כלומר, כל טיול הוא אימון לכלב. עקביות היא שם המשחק – אם הכלב יחווה הצלחות במשיכה (במיוחד אם "רק לפעמים"), ההתנהגות רק תתחזק.
עד ללמידת ההתנהגויות הרצויות, אם אתם עייפים ולא מסוגלים להתמודד עם אימון, לפעמים אפילו עדיף לשחרר את הכלב בסביבה בטוחה במקום ללמד אותו, שכשאתם נראים עייפים (כן, הם יודעים…) משיכה דווקא כן עובדת.
כאשר הרצועה מתוחה, נצמיד אותה לגופנו, כך שמצד אחד הכלב לא יכול להתקדם ומצד שני, אנחנו לא מושכים אותו בכוח לכיוון הנגדי (קל יותר אם בחרתם לעבוד עם רתמה למותניים או חגורה). ברגע שהכלב מרפה, נאפשר לו להמשיך. ישנם כלבים, שזה לא יספיק עבורם ויהיה צורך "לקנוס" אותם בהתרחקות מהיעד, טרם התקדמות נוספת. יש לעשות זאת ע"י משיכת תשומת ליבו (שריקות, צעדים לאחור, קולות נשיקה, תפיחה על הירכיים, מחיאות כפיים, צפצפה וכו') ולא ע"י שימוש בכוח. ישנם כלבים שיציעו רק הפניית מבט או ישיבה – גם עם זה ניתן לעבוד ולהעלות את קריטריונים בהדרגה, אך עדיף לשאוף להפחתת המתח די מהר ולהימנע מהתקבעות של התנהגויות "ביניים".
במהלך טיול נחפש את כל הרגעים שהכלב לא מושך (רצועה רפויה) ונחזק באמצעות חטיף. כאשר החיזוק מגיע ישירות מהיד שלנו, הכלב כבר נמצא לידנו ויש לנו הזדמנות נוספת לחיזוק, אם נהיה זריזים מספיק.
בשלב ראשוני ניתן להקל על הכלב על ידי הגברת קצב ההליכה שלנו, כך שהוא עדיין יצטרך להתאים את עצמו, אך לא בצורה מאוד קיצונית. בהדרגה ניתן הוריד את קצב ההליכה לקצב הליכה (אנושי) טבעי עפ"י הצלחות הכלב. ככל שנתקדם בעבודה עם הכלב נוכל לעבוד גם על שינויי קצב, שינויי כיוון, עצירות והמשך הליכה.
ננסה להיות יותר מעניינים עבור הכלב ע"י חטיפים בערך גבוה, צעצועים, הכוונה של הכלב למקומות עניין, טון דיבור ושפת גוף. ננסה להפוך את ההליכה שלנו לפחות צפויה ע"י שינויים בכיוון ההליכה (בזהירות – המטרה היא לא לתקן את הכלב). לדוגמא, אם הכלב הולך לפני ואני מסתובב 180 מעלות, עכשיו הוא מאחורי ויש לי את כל אורך הרצועה לחזק אותו על הליכה עם רצועה רפויה. דוגמא נוספת, אם אני הולך לאחור והכלב בא לקראתי, סיבוב שלי 180 מעלות ימינה, יביא אותו לצדי השמאלי – בדיוק איפה שאנחנו רוצים.
ככל שהכלב מתקרב למיקום האופטימלי (בד"כ משמאל לנוהג), רצוי לחזק בצורה נדיבה יותר (חטיפים בעלי ערך גבוה יותר או יותר חטיפים).
הכל מתחיל בבית
יש לתרגל הליכה עם רצועה גם בבית!
כשהכלב יוצא מהבית הוא מוצף גירויים והוא בכלל לא פנוי ללמידה ולכן נצטרך ללמד אותו את ההתנהגויות בבית, כאשר גם בבית יש ליצור סביבה כמה שפחות מגרה עבור הכלב (לפנות צעצועים, ילדים, חיות נוספות, מזון וכו').
לאחר שהכלב "שולט בחומר" בבית ניתן להעביר את התרגילים לסביבה רגועה מחוץ לבית (חניה, למשל) ובהדרגה גם למקומות יותר מאתגרים (וחטיפים בעלי ערך גבוה יותר).
עבור כלבים אנרגטיים, מומלצת פריקת אנרגיה טרם האימון על ידי צעצועי משיכה/מאבק (חבלים, פאפירול וכו') או צעצועי מרדף (כדור, פריזבי וכו'). פריקת האנרגיה תתרום ליכולת הריכוז של הכלב ותפחית את המוטיבציה שלו למשוך. לאחר פריקת האנרגיה עושים הפסקה קצרה להירגעות ומתחילים באימון.
דוגמאות למשחקי תבנית לשיפור קשר עין וקשב לנוהג
מדובר בתרגילים פשוטים, בהם הכלב זוכה בחטיף בעת יצירת קשר עין עימנו. התרגילים קלים לביצוע , אך דורשים דיוק רב – העבודה עם קליקר/מרקר היא קריטית בתרגילים מסוג זה.
פינג-פונג
מתחילים ע"י זריקת חטיף לצד ימין או שמאל. לאחר שהכלב ניגש לחטיף, מחכים לרגע בו יפנה אלינו מבט ומחזקים ע"י זריקת חטיף לצד השני (וחזרה לצד הראשון).
מעלה-מטה
וריאציה של המשחק הקודם. זריקת החטיף מטה (ליד כפות הגליים שלנו) וחיזוק קשר עין ע"י זריקת חטיף מטה (שוב, תרגיל חזרתי).
עקוב אחרי – תרגיל לחיזוק קשב והתקרבות לנוהג זורקים חטיף לידינו, בזמן שהכלב אוכל את החטיף, מתקדמים צעד אחד ומחכים שיגיע אלינו שוב. כאשר הכלב לידינו, שוב זורקים חטיף ומתקדמים בזמן שהוא אוכל. בהדרגה יש להעלות את מספר הצעדים בין החטיפים. למתקדמים, ניתן גם להוסיף בקשה לישיבה לידנו (עדיף ללא מילים, אלא ע"י שימוש בשפת גוף/לורינג).
בהצלחה 😊